פתיחה  מחדש של חקירה במח”ש בתיק שנסגר ללא ביצוע פעולות חקירה בסיסיות

ב- 16.01.17 התקיימה הפגנה של תנועת מחאה חרדית באזור כיכר השבת בירושלים. באותו זמן, חיים איינהורן הלך להתפלל בכולל שבשכונת מאה שערים בירושלים. בחדר המדרגות נתקל בשוטרים רכובים על סוסים. אחד מהפרשים ירד מהסוס ועלה לכיוונו של חיים במדרגות. חיים שלא ידע על מה מדובר, פנה לפרש והציע להראות לו את תעודת הזהות שלו. השוטר, ללא כל התראה מוקדמת, הרים את ידיו והחל להכות בחיים בשני אגרופיו, הרים את קולו וקילל אותו, תוך כדי הפעלת אלימות ברוטלית וניפוץ משקפיו.

מיד לאחר האירוע, הגיש חיים איינהורן תלונה למח”ש על התקיפה. איינהורן העביר לחוקרי מח”ש מידע וחומר ראייתי אודות האירוע וניסה לסייע בזיהוי השוטר התוקף. הוצעו למח”ש ראיות שונות לאיסוף, כמו מצלמות אבטחה שיכולות היו לחשוף את פרטי האירוע ופרטי התקשרות של עדי ראייה. מח”ש לא אספה את המצלמות ולא גבתה את כל העדויות. בנוסף, חוקר מח”ש השיב לאיינהורן כי זיהוי השוטר לא רלוונטי מכיוון שהם יודעים מי היה באירוע.

ב13.06.17 התקבלה החלטת מח”ש לסגור את תיק הבדיקה מכיוון ש”המסגרת הפלילית אינה מתאימה לבירור התלונה”. ב17.08.17 הגשנו ערר בשמו של איינהורן לפרקליטות המדינה, שם טענו כי עילת הסגירה של תיק החקירה אינה עולה בקנה אחד עם מהות העבירה, בה מעורב שימוש בכוח העולה לכדי תקיפה בנסיבות מחמירות, גרימת חבלה ושימוש לרעה בכוח משרה וכי בבדיקת המקרה נפלו פגמים יסודיים ומחדלים בלתי סבירים. לאחר עיכוב במענה, פנינו לנציב הביקורת על מייצגי המדינה בערכאות וביקשנו את התערבותו בעיכוב הבלתי סביר בטיפול של מח”ש בהעברת תיק החקירה. הנציב קבע כי התלונה על עיכוב בטיפול בערר מוצדקת, ומיד לאחר מכן הגיע מכתב ממח”ש המביע התנצלות על העיכוב הבלתי מוצדק ומודיע על החלטה להחזיר את התיק להשלמת חקירה. לבסוף, הערר נדחה וההחלטה נשענה על נימוקים דלים ביותר. מכל האמור לעיל עלתה תמונה עגומה של חקירה רשלנית ומרושלת, ללא מחויבת כנה ואמיתית לחקר האמת, ומבלי שננקטו פעולות מינימליות שהיו יכולות לשפוך אור על האירוע.

לאור זאת ב20.02.19, הגשנו עתירה לבג”ץ בשמו של איינהורן. לאחר דיון שהתקיים בעתירה ביום 25.12.19 ניתן צו על תנאי בו ציווה ביהמ”ש על פרקליטות המדינה להתייצב ולהסביר מדוע לא תבוטל ההחלטה שדחתה את הערר ומדוע לא יוחזר תיק מח”ש להשלמת חקירה. בדיון שנערך הבהירו השופטים  כי לא יכול להיות שמח”ש יסגרו תיק מבלי לערוך חקירה מינימלית; שכוללת עריכת מסדר זיהוי למשל, איסוף ראויות ותשאול עדים ששמותיהם הוגשו להם כבר בעת הגשת התלונה. השופטים אף תהו מדוע לטענת המדינה לא עולה מהתלונה כל חשד לפלילים ומדוע השוטר לא נחקר. השופט הנדל מתח ביקורת על מח”ש ותהה מדוע “מח”ש גרמה נזק ראייתי ועכשיו העותר צריך לסבול מזה?”. עוד הוסיף: “אני סבור כי לא חקרתם כמו שצריך, לא חוקרים את זה על בסיס משהו שהעד אומר”. בהינתן הצו על התנאי, שופטי בג”ץ הבהירו למעשה כי לא יתקבל עוד המצב הנפוץ של סגירת תיקים על ידי מח”ש, מבלי שינקטו פעולות חקירה מינימליות ויאספו ראיות.

ב-15.03.20 הודיעה המדינה שהערר מתקבל ונפתחה מחדש חקירה בתיק. בפסק הדין שניתן ביום 27.5.20, נמחקה העתירה, לאחר שהסעדים שהתבקשו בה התקבלו במלואם. לטובת העותרים נפסקו 7,500 ש”ח הוצאות משפט.

לאחר הפתיחה המחודשת של תיק מח”ש נערך שחזור עם איינהורן, נאספו שמות השוטרים האחרים בכדי לתשאל אותם, מח”ש הראו לאיינהורן תמונות של השוטרים במטרה לזהות את התוקף וחזרו לבדוק את אותם נזקים אשר איינהורן הצביע עליהם.

עו”ד: נועה לוי, מוריה שלומות, קלה ספיר, אפרת ברגמן-ספיר